1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת זהבה אגי) מיום 29.1.03 בת.א. 77618/94, אשר דחה את תביעת הנזיקין שהגישה המערערת וקבע כי אין להטיל אחריות על מי מן המשיבות בגין תאונת העבודה שאירעה לה, מהטעם שלא הרימה את הנטל להוכיח טענתה בדבר הגורם לנפילתה.

2.       הרקע

                                            (א)        המערערת היא זבנית במקצועה, אשר עבדה במחלקת הנעליים בחנות השק"ם בראשון לציון.

                                            (ב)        ביום 20.11.90, בזמן עבודתה במחלקת הנעליים, אשר נמצאת בקומה השנייה של חנות השק"ם, חשדה המערערת כי נגנב זוג נעליים. על פי נהלי השק"ם, בכל מקרה של חשד לגניבה, יש לדווח להנהלה. על כן, החליטה המערערת לרדת לקומה הראשונה, שבה מצויים משרדי ההנהלה. בדרכה למשרדי ההנהלה חלפה המערערת במחלקת הירקות שבסופרמרקט, ותוך כדי הליכתה דרכה, לטענתה, על שקית ניילון שהיתה מונחת על הרצפה, החליקה ונפלה.

                                             (ג)         המערערת הגישה תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, הן נגד המשיבה 1- השק"ם בע"מ (להלן - " השק"ם"), מעבידתה, והן נגד המשיבה 2- איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן - " חברת איילון"), מבטחת מעבידתה בחבות מעבידים (עוד נתבעו על ידי המערערת א. דינמיקה חברה ארצית לשווק וסחר בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ, אולם התביעה נגדן נמחקה עוד בשלב המקדמי של הדיונים, נוכח העובדה שלא התקיימה יריבות בינן לבין המערערת).

                                            (ד)        השק"ם וחברת איילון הגישו הודעת צד ג' נגד המשיבה 3- חברת השמירה בע"מ (להלן - " חברת השמירה"), אשר לפי טענת השק"ם התקשרה עמה בחוזה להספקת שירותי נקיון בחנות בראשון לציון.

                                            (ה)        חברת השמירה הגישה הודעה לצד רביעי נגד המשיבה 4- סוניה-אילנה חברה לשיווק בע"מ (להלן- " סוניה-אילנה"), אשר במועד התאונה החזיקה כקבלן עצמאי את מחלקת הירקות בשק"ם, וכנגד המשיבה 5- הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן- " חברת הדר"), מבטחתה של סוניה-אילנה.

                                             (ו)         סוניה-אילנה הגישה הודעת צד חמישי נגד מבטחתה, חברת הדר.

                                             (ז)         במהלך ההליכים המקדמיים, תוקנה ההודעה לצד ג' ששלחו השק"ם וחברת איילון, באמצעות צירופן של סוניה-אילנה וחברת הדר, כצדדים שלישיים נוספים.

                                            (ח)        מרבית העדויות נשמעו לפני כב' השופט עמיחי דוויק ז"ל. הצדדים הסכימו כי מותב אחר ימשיך לדון בתיק בלי צורך לשמוע מחדש את העדים. כב' השופטת אגי שמעה את עדותו של העד האחרון בלבד.

3.       פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט התייחס לשתי העדויות אשר עסקו בנסיבות התאונה - עדותה של המערערת ועדותה של ברוניסלבה פיכמן (להלן- " ברוניה"), שעבדה גם היא בשק"ם, כמנהלת מחלקת כלי בית, והעידה כי היתה עדת ראיה לתאונה.

בית המשפט הצביע על הסתירה בעניין אופן התרחשות התאונה: " קייימת סתירה משמעותית בין עדותה של ברוניה ועדותה של התובעת, שכן ברוניה העידה כי הלכה לכיוון המשרדים כאשר ראתה את התובעת באה מולה מכיוון המשרדים, ואילו התובעת העידה כי גם היא היתה בדרכה בכיוון המשרדים, הכיצד יכלו איפה, להיות זו מול זו?".

עוד ציין בית המשפט שבעוד ברוניה העידה כי ראתה את המערערת לפני הנפילה וכי הסתכלו זו על זו, המערערת העידה כי לא ראתה את ברוניה אלא לאחר הנפילה, למרות שהסתכלה ישר בכיוון הליכתה.

נסיונה של המערערת להסביר את הסתירה באמצעות "תיאורית הרונדלה", קרי- טענת המערערת כי תוך כדי ההחלקה על השקית, עשתה בגופה סיבוב של 180 מעלות ונפלה כאשר כיוון נפילתה מנוגד לכיוון הליכתה, לא צלח. בית המשפט ציין כי ברוניה ראתה את המערערת נופלת עם רגל מושטת קדימה ולא הזכירה כלל את הנפילה הסיבובית. יתרה מכך, ברוניה תיארה, ואפילו הדגימה בבית המשפט, צורת נפילה לאחור. לדידו של בית המשפט, ההסבר נולד אך ורק לשם יישוב הסתירה בין עדות ברוניה לעדות המערערת באשר לכיוון הליכתן עובר לתאונה. עם זאת, קבע בית המשפט, כי צורת הנפילה של המערערת אינה חשובה לעניין שאלת האחריות, להבדיל משאלת סיבת התאונה.

בעניין סיבת התאונה -

בית המשפט קבע, כי ברוניה לא ראתה את נסיבות התאונה. ברוניה עצמה העידה כי אינה יודעת את סיבת התאונה (לא ראתה, ואף לא חיפשה לראות את הגורם לתאונה), אלא רק שמעה את המערערת ממלמלת לאחר הנפילה "ניילון, ניילון". בית המשפט ציין כי המערערת טענה בגרסה מאוחרת יותר (במסגרת טופס ההודעה על התאונה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי פגיעה, שמולא כשלושה שבועות לאחר התאונה) כי מתחת לשקית הניילון היתה קליפת קלמנטינה. לעומת זאת, לברוניה לא אמרה דבר על הקליפה אלא על הניילון בלבד. עוד ציין בית המשפט, כי גם בחקירתה לעניין זה, מסרה המערערת גרסאות מנוגדות (פעם העידה כי השקית היתה מעל לקליפת הקלמנטינה, ופעם אחרת העידה כי הקליפה היתה מעל לשקית), וכי עצם קיום הקלמנטינה כלל לא הוזכר בתצהיר התשובות לשאלון.

בית המשפט קבע, כי מניתוח עדות המערערת עולה, כי המערערת לא יכולה היתה לראות את גורם ההחלקה תוך כדי נפילתה, ולמעשה לא היתה לה כל ידיעה מדוע החליקה ונפלה. בית המשפט מדגיש את נסיבות האירוע - תאונה שהסתיימה בחבלה קשה, שבר בעצם הירך וראש שנחבט ברצפה, שלאחריה המערערת נמצאה חיוורת ולבנה, מטושטשת, מעין מעולפת וצועקת מכאבים. בית המשפט לא קיבל את גרסת המערערת וברוניה, כי בנסיבות אלה מצאה המערערת לנכון, ברגעים שלאחר התאונה, לציין כי היה במקום ניילון ובגינו נפלה. עוד נקבע, כי " הימצאותה של שקית ניילון עליה דרכה, או אף קליפת קלמנטינה, בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי, נועדו כדי למצוא בדיעבד "אשם" לנפילה".

גרסתה של המערערת, בדבר החלקה על שקית ניילון וקליפת קלמנטינה נותרה בבחינת עדות יחידה של בעל דין, אשר בית המשפט לא ראה לבסס עליה את ההכרעה במשפט, לאור ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- " פקודת הראיות").

בית המשפט הוסיף וציין, כי איש מן הנוכחים שהתקהלו במקום הנפילה לאחר התאונה, לא הבחין בשקית ניילון או בקליפת קלמנטינה.

בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה שהמערערת " לא הצליחה להרים את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי סיבה או גורם ספציפי מיוחד, גרמו לנפילתה. נפילה לכשעצמה הינה מסיכוני היום-יום, ואין בה לכשעצמה להצביע על קיומו של מפגע או מעשה רשלנות של מאן דהוא" (עמ' 7 שורות 22-24 לפסק-הדין).